1וששאלתם על שמעון שהיה סרסור של ראובן למכור ביתו והלך אצל לוי ונתרצה לקנותו ושוב לא רצה ראובן למכור ללוי כי אמר כי היה שונאו ומכרו לאחר ועתה תובע שמעון הסרסור דמי סרסרותו מראובן.2לא ידענא במה נתחייב ראובן לו מעות ואף שבועה אין כאן כי אמר לו תהא סרסור למכור ביתי והלך ודבר עם לוי לקנותו ולא רצה למכרו ללוי אז בטל סרסרותו וכי אם אחר כך מכרו ראובן לאחר ולא היה שמעון סרסור באותו מקח למה יתן ראובן לשמעון כלום מעשים בכל יום שיש במקח אחד כמה סרסורים זה מסרסר ללוי וזה ליהודה כל מי שנגמר המקח על ידו זכה בסרסרותו ופעמים שבעל המקח מוכר בעצמו לזבולן ואינו נותן לסרסרותו כלום כי זה פשוט הוא שהסרסורים והשדכנים אם נגמר הדבר בלא סרסור אין המוכר נותן כלום ודאי אם אחר שראה הסרסור אמר שלוי שונאו ולא רצה למכרו לו ואחר כך מכרו ללוי זה היה רמאות וצריך ליתן לו שכרו אבל בנדון זה אינו חייב ליתן לו כלום ודמיא להא דפרק הגוזל בתרא קט"ז בעא מיניה רב מרבי אמי ירד להציל ולא הציל מהו אמר ליה זו שאלה אין לו אלא שכרו פירוש שכר טרחו ולא דמי חמורו הכא נמי יתן לו שכר טרחו שהלך ודבר בשבילו ולא דמי סרסרותו ואין לומר דהתם לא היה העיכוב של בעל החמור אבל בנדון זה הוא עושה שליחותו והעיכובא היתה של המוכר הלכך יתן לו סרסרותו לא מיקרי האי עיכובא פשיעה של המוכר כי אם היה שונאו דמי עליה כאריא ארבא ולא היה רוצה שיקרא שמו על נחלתו ועוד דלא דמי כלל ס"א ועוד לא דמי כוליה להתם דהתם הפסיד המציל חמורו כדי להציל לחמור חברו אבל הכא לא הפסיד הסרסור מאומה ויש מרבותי שמדמין שכר שדכנין להיתה מעבורת לפניו.1ועוד ילמדנו ראובן שנתן חפץ לסרסור למכרו בארבעה זהובים והלך ומכרו בששה זהובים אם הוא חייב ליתן התוספת לו ומה הדין אם הסרסור אומר לו כשבא החפץ לידו הילך ד' זהובים עבור החפץ אם יכול ראובן לחזור בו אחרי שמשך הסרסור או נימא אדעתא דהכי לא נתנו לידו ונראה דהא בהא תליא ושוב מצאתי כתוב בשם הרשב"א בכתובות פרק אלמנה ניזונית צ"ח על ההוא מאן שם לך וז"ל כלומר מי מכרו לך לפי שהיא שלוחם למכור אבל לדידה מי מכרו ומכאן נראה שאין השליח יכול לקנות לעצמו אפילו באותן דמים שהרשוהו הבעלים למכרו לפי שהוא עושהו שליח להקנות הקרקע ללוקח אבל לעצמו איננו יכול לזכותו ולקנותו דאין אדם מקנה לעצמו שאין המכר אלא הוצאת דבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהוא במקום בעלים עומד עכ"ל וכן יראה מדברי רש"י שפירש מאן שם לך ממי קבלת מכירה זו לא מבית דין ולא מן היתומים לפיכך לא יצא הקרקע מרשות היתומים אבל היכא דשמת לאחרים נפקא מרשות היתומים שהרי נתנו לה חכמים רשות למכור ע"כ וכן פירשו התוספות מאן שם לך מי החזיקך באותן הנכסים שאין לך אדם שיכול לזכות בקרקע של חברו אם לא מיד המקנה לו ע"כ ואם יכול לחזור בו נראה לדמותו להא דרבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה כו' או לא דמיא כיון שהזכיר לו בהדיא סכום המעות או נימא דילמא טעה המוכר וסבור שכך היה שוה ואדעתא דהכי נתנו לו ואי איכא לדמויי לההיא דהכל לבעל המעות וכ"ש הוא שאין כאן טעות והלוקח נתן דמי החפץ וכיון ליתנו לבעליו או נימא דחוק היה למעות וכיון ליתנו בפחות משוויו.2תשובה יראה לי שהתוספת הוא של ראובן שהרי לא הקנה ראובן החפץ לסרסור אלא בשליחותו מכרו לקונה ומיד כשקבל המעות זכה בהם ראובן כאלו באו לידו כי בשליחותו קבלם כדאיתא בהגוזל קמא ק"ב מחכו עלה במערבא לרבי יוחנן אליבא דרבי יהודה מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל המעות מתקיף לה רב שמואל בר רב סיטראי אי הכי חטין וחטין נמי מי הודיעו לבעל החטין שיקנה חטין לבעל המעות אמר רבי אבהו חטין וחטין כיון דבשליחותיה קעביד יד בעל הבית הוא הרי לך ראיה כיון שקבלם בשליחותו הקנה הקונה המעות לבעל החפץ ואין הסרסור יכול לעכב ומה שאמר לו למכרו בארבעה זהובים היה סבור שלא היה שוה יותר ואפילו היה יודע שהיה שוה יותר ומחמת דחקו צוה למכרו בזול מכל מקום לא כיון להקנות לסרסור אם ימכרנו ביותר ותבא עליו ברכה שעשה שליחותו בנאמנות ומכר ביותר סוף דבר אין לסרסור במותר כלום ויראה שהחפצים הנראים בבית הסרסור שהוא רגיל למכרם אינם בחזקת שלו למשכנם בחובו או במס כמו האשה שנושאת ונותנת בתוך הבית עליה להביא ראיה וכדברים העשוים להשאיל ולהשכיר והסרסור או בעל החפץ נאמנין בשבועתן.1שאלה נשאתי ונתתי בדברים כתובים מעבר אשר מורשה יצחק טען שזקנתו דוניא לידיסיא נתנה לו נכסים במתנה וכתבה לו שטר מתנה על אותן נכסים ושנאבד ממנו שטר המתנה ואינו יודע באיזה ענין נאבד ממנו ושאותו שטר בא ליד דוניא ויליידה והיא נתנתו לדוניא לידיסיא ומחמת זה אבד יצחק הנזכר זכותו על כן הוא תובע מדוניא ויליידה שתחזיר לו השטר כדי שלא יאבד זכותו או שתאמר למה נתנה השטר לדוניא לידיסיא ומורשה דוניא ויליידה השיב בטענת דוניא ויליידה כי אותו שטר שתובע ממנו מורשה יצחק נתנתו לה דוניא לידיסיא בהיותו מצוי שמה רבי מנחם אבי יצחק הנזכר להיות בידה בנאמנות ושהשלימה נאמנותה על פי התנאים שמסרתו דוניא לידיסיא לידה על פי הטענות האלו נאמנת דוניא ויליידה בשבועתה שדוניא לידיסיא נתנה השטר לידה בנאמנות על התנאי שתחזירנו דוניא לידיסיא ועל פי אותו התנאי החזירתו לידה והשלימה השלישית כאשר השלישה בידה וכדי שיצא הדבר לאמתו שלא יהא רמאות בדבר טוב ונכון ודין הוא שתברר דוניא ויליידה טענותיה ותאמר על תנאי כך וכך הושלש השטר בידי ועל פי אותו התנאי החזרתי השטר לדוניא לידיסיא כי היא זכורה התנאים ואם תאמר שאין זכורה התנאים על מתכונתם אלא שהיא יודעת בודאי שעל תנאי נמסר השטר לידה בנאמנות ושנתקיים התנאי ומן הדין החזירה אותו לדוניא לידיסיא על פי השלישות שמסרתו לידה כל אלו הדברים תכלול בשבועתה ותשבע שבועת התורה שהוא כדבריה ותפטר ואינה צריכה לשום מגו ומה שטען מורשה יצחק כי דוניא ויליידה אינה יכולה לטעון שתהא נאמנת לפי שדוניא לידיסיא לא היתה יכולה לעשות נאמן ליצחק אלא לדעת יצחק או לרצון המורשה זו אינה טענה לפי שהשטר היה עדיין ביד דוניא לידיסיא שנתנה המתנה ליצחק בן בתה ולא בא עדיין ליד יצחק או ליד המורשה שלו ומידה מסרתו לדוניא ויליידה יש לנו לומר שהתנאי היה במתנה ולכך נשאר השטר ביד דוניא לידיסיא ועל פי אותו התנאי מסרתו ליד דוניא ויליידה בתורת נאמנות אם יתקיים התנאי ויזכה יצחק בנכסים שתמסור לו השטר ואם לא יתקיים התנאי שתחזיר השטר ליד דוניא לידיסיא הילכך אם יביא עדים יצחק שידעו שהשטר היה ביד דוניא ויליידה ושהיא החזירתו לדוניא לידיסיא אם תשבע דוניא ויליידה שבועת התורה שאינה זכורה כל התנאים על מתכונתם אלא שהיא יודעת בודאי שעל פי התנאים והשלישות שמסרה דוניא לידיסיא השטר לידה החזירתו לידה כדין אז תפטר ואם היא זכורה התנאים תברר התנאים בפני הדיין ותשבע שכך היו התנאים על פי אותם התנאים החזירה השטר כדין לדוניא לידיסיא הרי היא פטורה ואף על פי ששליש נאמן בלא שבועה היינו כל זמן ששלישותו בידו והבעלי דינין חלוקין והוא מכריע כאחד מהם אז הוא נאמן בדיבורו אבל אם יצאה שלישותו מתחת ידו הרי הוא כשאר כל אדם וצריך שבועה ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך וטובתך אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.1וששאלתם לאה שכתבה שטר לראובן בנה באלפים זהובים והשליש השטר ביד שמעון בתנאי זה שכל זמן שלאה בחיים לא יתן השטר לראובן ואחרי מותה יתן לו השטר מת ראובן ומתה לאה ובא לוי בן ראובן ותובע השטר מיד שמעון השליש ואחי ראובן מוחין בשליש שלא יתן השטר לבן ראובן והביא השליש השטר לפני בית דין ומצאו בו מחק מאחורי השטר ואמר השליש שתנאי השליש היה כתוב מאחורי השטר ולא ידע היאך נמחק ואמרו אחי ראובן שמא פרעה אמנו השטר או היה בו תנאי אחר.2תשובה הא מילתא דפשיטא היא שיעשה השליש מה שהושלש בידו וימסור השטר לבן ראובן והמחק שאחורי השטר אינו מגרע תוכו של השטר כלום ולא חיישינן לתנאי אחר שאינו מפורש בתוך השטר וגם אין שליש מודה בו ולפרעון נמי לא חיישינן כל זמן שהשטר ביד השליש ועוד שבימיה לא הגיע זמן הפרעון ולא עביד איניש דפרע בגו זימניה.1שאלה ראובן ושמעון עשו שתי שטרי חובות זה לזה סכום כל שטר מהם אלפים זהובים והשלישו אותם ביד לוי וזה נוסח השלישות נתחזק שטר חוב באלפים זהובים לראובן על שמעון ונתחזק שטר חוב אחד לשמעון על ראובן באלפים זהובים ונתנו אותם בשלישות ביד לוי על פי התנאים שנכתוב אותם למטה ואלו הן התנאים שמעון חכר חכירות מהשופט ויש לו לראובן חלק האחד באותה חכירות ויש לו לראובן ליתן מעות בשביל קרן כפי חלקו שהוא החצי האחד מכל מה שצריך לחבירו ויש לו לשמעון ליתן חשבון מזאת החכירות בכל חדש וחדש כשיבקש ממנו ראובן וכל מה שיגיע בחשבון ראובן הן ממעות שנתן הן מריוח החכירות כפי חלקו יש על שמעון לתת לו ואם היה הפסד בחכירות זו שיתן ראובן חלקו בהפסד כפי מה שמגיע לו לפי חלקו ואלו השני שטרות הושלשו ביד לוי שכל מי שיעבור ולא ישלים מה שיש עליו להשלים לחברו מאלו הדברים שהזכירו שיתן לוי השני שטרות לשותף השני שמשלים כל מה שהיה לו להשלים כפי מה שהזכרנו וחתמו ראובן ושמעון על זאת השלישות ונתנו אותה ביד לוי עם השטרות ועכשיו שמעון החוכר נתן לו ראובן המעות שהיה לו ליתן בשביל הקרן כפי חלקו ולסוף החכירות בא ראובן זה ותובע משמעון החכירות וטוען ואומר שיש החכירות ריוח וגם מעות שנתן בשביל קרן תובע אותם משמעון ואומר לו תעשה עמי חשבון ותראה כמה הוא ריוח שעלה בחכירות ותן לי החצי ממנו ותן לי גם כן מעותי שנתתי בקרן ושמעון החוכר אומר לראובן כבר עשינו שלישות והנה הוא ביד לוי אם אשלים לך מוטב ואם לאו השליש יתן לך השטרות ואין לך עמי בכל מה שיש בינינו כי אם שטר החוב שהשלשתי ביד לוי כי כך קבלנו שנינו שמי שיעבור על אלו הדברים שיתן השליש הב' שטרות לחבירו ומעתה כל חיוב שהייתי יכול להתחייב לך בזאת החכירות הכנסתי אותו בכח אלו השטרות ואין לך עלי יותר מזה וראובן טוען לא כי אלו השטרות ינתנו לי כשתעבור ולא תשלים הדברים הנזכרים וגם יש לי לקרוא לדין לשליש שיראה השלישות לדיין וממנו יבין שיש לי חלק בחכירות גם המעות שנתתי לך בשביל קרן והריוח שיגיע לחלקי בחכירות הכל יש לך להחזיר לי וגם השטרות ינתנו לי ואתבע אותם לך כי קנס הוא שקנסת עצמך אם לא תשלים ואף על פי שינתנו לי השטרות אוציא ממך בדיינים יותר על השטרות כל מה שימצא בחשבון שנתתי בשביל קרן וגם ריוח שיגיע בו כפי חלקי ושמעון החוכר אומר לא כי אין לך עלי יותר כשתקח השטרות מיד השליש בשביל שלא השלמתי לא נשאר לך חיוב אחר עלי כי כל זכותך וכחך וגם כל זכותי וכחי הכנסנו בשטרות שעשינו והשלשנו ביד לוי מעתה יורנו רבינו הדין עם מי.2תשובה בענין הדין יש צדדים שהדין משתנה בהם אם החכירות הוא דבר גדול חמשת אלפים או עשרת אלפים יש לדון דין זה לפי האומד ולפי הנראה דאם ראובן הוציא מעות מידו בשביל הקרן כפי חלקו יותר מאלפים זהובים היאך יתכן זה שנאמר שהוציא מידו מעות הרבה ונתרצה לקבל אלפים זהובים ונתרצה לקבל בשביל מעות הרבה שנתן וגם מחל כל הריוח ויאמר שמעון אין לך עלי כי אם השטר של אלפים זהובים המונח ביד שליש וכל השאר הקרן מותר על האלפים הוא שלי וגם כל הריוח ואם יהיה הפסד יאמר שמעון לראובן תפרע חלקך בהפסד או השליש יתן לי השטר של אלפים זהובים אטו בשופטני עסקינן דזביני בכילא זוטא ומזבני בכילא רבא אומדנא דמוכח הוא יותר מכל אומדנא שמצינו בגמרא שראובן לא הניח מעותיו על קרן הצבי אלא שהשטרות נעשו לקנס לזרזם שיקיים כל אחד תנאו ואם יעבור אחד מהם על תנאו ויתברר דבר זה לשליש יתן השטרות לשכנגדו ובשביל זה לא הפסיד עיקר ממונו שיש לו ביד שמעון שהוציא מידו ונתן לו גם הריוח שהרויח וכן כל דין אסמכתא אזלינן בתר אומדנא דדעתא אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא לא הוי אסמכתא משום דלא גזים ובידו לעשות אמרינן דגמר ומקני ואם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוז הוי אסמכתא דאמדינן דעתיה דהאי לא גמר ומקני כיון דגזים ולא כיון אלא להסמיכו על דבריו וכן בנדון זה אמדינן דעתיה שלא הוציא מידו ממון רב על מנת לקבל אלפים זהובים ולוותר על כל הריוח ואם יהיה הפסד ישלם וגם הנדון מוכיח ששמעון חפץ יותר לפרוע לראובן אלפים זהובים ממה שיתן לו הקרן שנתן הוא והריוח שהרויח לכן נראה שחכירות גדולה היתה על כן נראה כמו שכתבתי אמנם אם חכירות קטנה היתה איפשר שהשטרות היו לקנס ולפרעון אבל אם חכירות גדולה היתה אז הדין כמו שכתבתי למעלה נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.1שאלה ראובן היה לו שטר על שמעון ותבעו ונתפשרו ביניהם שיפרעהו לו לזמנים ידועים וכדי שיהיה ראובן מוחזק במעותיו עשה שמעון שטר חוב עליו מחמש מאות זהובים ונתנו ביד נאמן שאם יעבור אחד מהזמנים שקבע לפרוע ולא פרע שמעון שיתן הנאמן השטר לראובן ועברו הזמנים ולא פרע שמעון וראובן תובע שטר הקנס והנאמן אינו יודע מה יעשה ילמדנו רבינו.2תשובה הנאמן ישלים נאמנותו ויחזיר השטר לראובן כמו שהושלש בידו אבל קודם שיתן השטר לראובן יעתיק אותו ויקיימנו בעדים ויאמר לפני העדים איך בא השטר לידו ושהוא צריך לקיים שלישותו ויכתבו ויחתמו העדים כל הדברים ויתנום ביד השליש והשליש יתן כתב העדים וחתימתו לשמעון וכשיתבע ראובן לשמעון לדין לגבות ממנו השטר יטעון כל זכותו אבל השליש יקיים שלישותו ואין לו לטעון בשביל שמעון ושמעון יטעון בעצמו מה שירצה וכך הייתי עושה אם הייתי שליש, נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.1שאלה ראובן תופס בית במשכון מלוי והוא דר בתוכו ושטרי המשכונה שנתקיימה לו על בית זה הפקידים אצל שמעון נפטר שמעון הנפקד וגם לוי שהיו הבתים שלו נפטר ומצאו השטר ברשות הנפקד ונשאלו אנשי ביתו ובניו באיזה ענין באו שטרות אלו ליד אביהם ואמרו שאינם יודעים ואלמנת לוי שהיו הבתים שלו מודה במקצת הממון ממקצת השטרות וכופרת בסכום השטרות האחרות ואומרת ששטרי אמנה היו וראובן תובע שטרותיו ואומר שכשהלך מהעיר היום חמש שנים הפקידם ביד שמעון.2תשובה כיון שנמצא השטר ביד שליש ואין ידוע מה טיבו אין גובין בו אם היה שטר חוב בלא משכון דכיון שנתן ביד שליש אנו אומרים שנפרע מקצתו והשלישם בשומא ביד שליש עד שיפרע המותר ואין אנו יודעין כמה הילכך אין גובין בו כדתנן בשילהי פרק קמא דמציעא נמצא שטר בין שטרותיו ואין ידוע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו ואם היו המשכנות מטלטלין ברשותו היה נאמן בשבועתו עד כדי דמיהן דמגו דאי בעי אמר לקוחין הן בידי אם אין עדים שבתורת משכון בא לידו או אפילו אם יש עדים במגו דאי בעי אמר החזרתים לך אם לא ראו אותם בידו אבל עתה שיש לו קרקע במשכון לקוחה בידי לא מצית למימר אף על פי שהחזיק בה ג' שנים כיון שהשטר מוכיח שבתורת משכונה בא לידו כדמוכח בההוא עובדא דרבה בר שרשום בחזקת הבתים ל"ג נמצא מה שהוא מוחזק בקרקע אינו מועיל לו כלום לשום טענה לא לומר לקוחה היא בידי ולא לטעון בכך וכך ממושכן לי כיון שידוע שבתורת משכונה בא לידו והורע כח המשכונה כיון שנמצא השטר ביד השליש ואין אנו יודעין כמה נפרע ממנו וקרקע בחזקת יורשי לוי קאי והוי כמו מלוה על פה ויהיה השטר מונח עד שיבא אליהו ויחזור הקרקע ליורשי לוי ואלמנת לוי שהיא מודה במקצת ממון אין הודאתה כלום להפסיד ליורשי בעל אם יש לה חלק בממון מועלת הודאתה להפסיד חלקה אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.1שאלה ראובן ושמעון אחים ונתחזק עליהם שטר חוב ללוי וזה השטר נמצא בעזבון יהודה כשמת בין שטרותיו ויהודה זה הקדיש כל ממונו קרקעות ומטלטלין ושטרות והשטר הוא עתה ביד הגזברים שנתמנו על ההקדש יורנו רבינו שורת הדין מה לעשות בזה השטר אם נחזירהו למי שנתחזק בשמו דהיינו לוי או נאמר שאין להחזירו דהוו אלו הגזברים שמצאו זה השטר בין השטרות של יהודה שנפטר כמוצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו שיהא מונח עד שיבא אליהו והגזברים טוענין ואומרים לאלו האחין שישבעו שבועת התורה שפרעו זה השטר ללוי והם יקרעו השטר אם יש מן הדין לחייבם שבועה ואם לא ירצו שנחזיר השטר ללוי כי לוי אומר שהשטר היה משותף בינו ובין יהודה המקדיש שנפטר ובשביל זה היה ברשות יהודה גם יודיענו רבינו אם יש להאמין ללוי שאומר שהשטר היה משותף ביניהם בשבועתו או אם יש לו להביא ראיה אם נחשוב זה הנפטר כשליש שמת ונמצא שטר בין שטרותיו ואין אנו יודעין מה טיבו גם טוענין הגזברים אפילו אם יהיה מן הדין לקרעו אין אנו רשאין לקרעו לפי שכל השטרות שנמצאו בעזבון המת לקחנום מיד מרי שטרא על מנת שנתן סך ידוע ואם לאו שנחזיר לו השטרות ואם לא נוכל לגבות זה הסך יש לנו להחזיר השטרות וזה בכלל אם יש לכופם שלא יחזירו זה השטר למרי שטרא אף אם יצטרכו להחזיר שאר השטרות או לאו.2תשובה זה הדין הוי כההיא דסוף פרק קמא דמציעא כ’ מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו לפי שאינו יודע אם כדברי המלוה הוא שאומר שהפקידו אצלו ושאינו פרוע או כדברי הלוה שאומר שהוא פרוע והפקידו אצלו הילכך לא יוציא השטר מתחת ידו ויהא מונח עד שיתברר האמת או שיתפשרו שניהם שיאמין האחד לחברו בשבועה אבל אם יאמר המלוה ללוה אתה אומר שפרעת את השטר או כולו או מקצתו השבע שהוא כדבריך ויחזיר לך השטר צריך הלוה לישבע שבועת היסת שהוא כדבריו אם הוא טוען שפרע כולו ואם הוא אומר שפרע מקצתו ישבע שבועה דאורייתא ואם אינו רוצה לישבע יחזיר השטר למלוה ואם הוא אומר שאינו רוצה לישבע אבל יביא עדים שהוא כדבריו יתנו לו זמן שלושים יום ואם לא יביא עדים בתוך הזמן יחזיר השטר למלוה וכן אם יאמר הלוה אשתבע לי שלא פרעתיך צריך לישבע שלא פרעו ואפילו אם יש נאמנות בשטר דכיון דאין השטר בידו ויוצא מתחת יד אחר אין מועיל הנאמנות ואם אינו רוצה לישבע יחזיר השטר ללוה וזה הדין עצמו אם מצאו היורשים השטר בבית אביהם אחרי מותו כיון שאין יודעין היאך בא ליד אביהם.3לכך הארכתי לבאר היאך הדין בין המלוה ללוה לפי שראיתי מפרשים שכתבו שאפילו אם שניהם מודים לא יוציאנו מתחת ידו אלא קרוע דחיישינן לקנוניא וזה אינו דלא חיישינן לקנוניא ושמא כתב ללות בניסן ולא לוה אלא בשטר דהורע בנפילה דאיכא למימר משום דהוה ביה ריעותא לא נזהר בשמירתו אבל בשטר המופקד לא אתי לידי ריעותא אלא שאין הנפקד זכור מכח מי בא לידו ואם שניהם מודים יעשה כמאמרם והיכא שנמצא ביד יורשים והמלוה והלוה מודים זה לזה אמרינן דיעשו כמאמרם ולא אמרינן אם היה אביהם קיים היה אומר מעות הלויתי עליו למלוה אף על פי שאינו יכול לגבות זה השטר מן הלוה כיון שאין לו עידי מסירה וכתיבה מכל מקום אדם עשוי להלוות לחברו מעות על שטרות שלו כי הוא מעכב אותן למשכון כי לא יוכל האחד לגבות מעותיו בלא שטרותיו כההיא דפ' הכותב פ"ה ההוא דאפקידו גביה מלוגא דשטרי אתו יורשין וקא תבעו ליה מיניה א"ל מחיים קא תפיסנא להו פירוש תפשתי אותם למשכון עד יפרע לי אביכם דלענין למגבינהו להנהו חובות לא מהניא תפיסה דאין אותיות נקנות במסירה דנהי דאם היה הוא קיים היה יכול לטעון מעות הלויתי לך עליו טענה זו לא טענינן ליתמי דמילתא דלא שכיחא הוא זה שילוה אדם מעות על שטרות של חברו כיון שאין יכול לגבות בלא עידי מסירה ומילתא דלא שכיח לא טענינן ליתמי כדאמרינן בפרק הכותב פ"ה ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא כי ציירי בסדינא בי ר' מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי שכיב רבי מיישא ולא פקיד אתו לקמיה דרבי אמי אמר חדא ידענא ביה ברבי מיישא דלא אמיד ואף על פי שאם היה רבי מיישא קיים והיה אומר שלי הם מהימן אפילו הכי מילתא דלא שכיחא לא טענינן להו ליתמי וכן אמרינן בפ' המוכר את הבית ע’ גבי שטר כיס היוצא על היתומים דלא טענינן להו ליתמי נאנסו משום דלא שכיח אף על גב דאביהם היה יכול לטעון נאנסו ובענין האי שטרא אם לקחו השטרות בידם במנין ובפרט כל שטר ושטר לבדו וזה השטר היה מן המנין אם יצטרכו להחזיר השטרות למרי שטרא כפי דבריהם יראה שצריכין להחזיר גם את זה כיון שזה השטר היה במנין ובפרט לבדו אבל אם נכללו כל השטרות ביחד להחזירם אז אין להם להחזיר שטר זה כי חזרת השטרות למרי שטרא היה כדי לכופן כדי שיתנו לו היורשין מעות או שיגבה מרי שטרא השטרות וזה היה דווקא על השטרות שהיה המת יכול לגבותם ולא על שטר זה נאם הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.4שאלה שטר שנכתב בשם יעקב ונתנו יחצאל לראובן בן יעקב ואומר שמצא בין שטרי יעקב אביו ואינו יודע מה טיבו לא יפה עשה יחצאל שנותנו ועבר על דברי ראובן ואם היה ראובן מכחש דברי יחצאל היה יכול לגבות השטר אבל כיון שמודה ראובן לדבריו כופין אותו להחזיר השטר ליד יחצאל ויהיה מונח עד שיבא אליהו נאם הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.1שאלה עוד יודיענו רבינו ראובן שמת ונמצאו שטרות ברשותו קשורין יחד מקצתן יש לאחותו זכות בהן ומקצתן יש לה חובה בהן כגון שטר מתנה שנתנה לבעלה קרקע שהיה לה ואחותו מתה קודם ממנו ויורשיה תובעין השטרות האלו שאומרים שאמן הפקידה אצלו שטר נדוניתה ושטרי הקרקעות שהיו לה אי מסתברא דהכי הוא מיהו איכא לאיסתפוקי בשטר המתנה שנתנה לבעלה ונמצא קשור מאי נדון ביה מי אמרינן דילמא תנאה הוה בגביה ולא גמר תנאה וליתא למתנה או נימא כיון דלא אשתכח ברשותיה ואיכא בהדיה שטר מתנה אחרינא דיהיב לה בעל קרקע אחרינא המתנה קיימת ויהבינן לה ליורשי הבעל דמה דקתני מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו מסתברא דהני מילי בשטר חוב אבל בשטר מכר או מתנה דלא הוי אלא לראיה בעלמא לא מיבטיל בהכי דשטר מכר ושטרי המתנה דידהו הוה כתיב בהו שדי מכורה לך שדי נתונה לך איכא למימר דילמא לא מטו לידא דלוקח או מקבל אבל שטרי מכר ומתנה דידן דליתנהו אלא לראיה בעלמא מסתברא דלית בהון הדין דינא ושלום רבינו ושלום תורתו יגדל לעד כחפץ תלמידו הקטן המשתחוה ממקומו לעומתו משה ברבי יהודה הכהן.2תשובה ודאי שטר נדוניתא היינו כשאר שטרי חובות שהרי נתנו לגבות בכל עת שתרצה האשה ושנינו בפ"ק דמציעא כ' מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו ופרש"י אינו יודע אם הלוה הפקידו אצלו או המלוה או שמא במקצתו פרוע ומסרוהו להיות שליש ביניהם ושכח הילכך יהא מונח עד שיבא אליהו זה הדין ישנו ביורש שמצא שטרות בדיסקא של אביו מאחר שאינו יודע היאך הופקדו בידו אמנם בנדון זה שכתבת שהיו השטרות כולן קשורין ביחד אני אומר שטרי קרקעותיה ודאי שלה היו ושטר נדוניתה ינתן ליורשיה אגב שטרי קרקעותיה מאחר שהיה קשור עמהם ודמי להא דאמרינן מצא בחפיסה או בדלוסקמא יחזיר שכיון שנותן סימן בכלי שהשטר בתוכו יחזיר לו גם השטר ולא חיישינן שמא השאיל כליו לאחר והוא נתן בתוכו השטר ואף על גב דאמרינן בפ' בתרא דיבמות ק"כ דחיישינן לשאלה שאין מתירין אשת איש על ידי סימני בגדי המת דחיישינן שמא השאיל בגדיו לאחר גבי ממונא לא חיישינן הכי כיון שידוע ששטרי קרקעותיה שלה היו ושטר נדונייתא קשור עמהם מסברא אנו תולין שכך הפקידתם בידו קשורין זה בזה וכן אמרינן תכריך של שטרות או אגודה של שטרות הרי זה יחזיר וכן אמרינן מצא פירות בכלי יחזיר פירוש שיחזיר הפירות אגב סימני הכלי ואפילו מצא כלי ולפניו פירות במקום שיש לתלות שנפלו מן הכלי מחזיר הפירות בסימני הכלי וכן הכא מחזיר שטר נדוניתא אגב שטרי קרקעותיה ומטעם זה שטר המתנה שנתנה לבעל הקרקע שהיו שלה אנו מחזיקין אותו שמא היא הפקידתו דשמא היא צותה לכתבו שהיה לו לבעל דבר אחר לכתבו כנגדו והיא צותה לכתבן כדי לעשות לה שיהא מזומן בידה כשיעשה הבעל מה שיש לו לעשות לה ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך וטובתך אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.3שאלה ראובן חייב לשמעון ג' מאות זהובים בשטר ועשה עמו פשרה לפרוע לו מאה וחמישים זהובים בג' זמנים ויפטרהו מכל השטר וניתן השטר ביד השליש על דעת כן שאם יתעכב לפרוע לו מה שפסק עמו באיזה זמן שיהיה מהג' זמנים שיחזיר השליש השטר שלם לשמעון וראובן פרע לשני זמנים ולא פרע לשלישי ובא שמעון לבקש השטר וראובן טען כתוב מה שפרעתי ביני שיטי ותן לו השטר יורינו מורינו.4תשובה כיון שהיו ג' מאות ומחל מקצתו על מנת שיפרע לו אותו הנותר לזמנים ידועים ונתנו השטר ביד שליש בתנאי שיחזור לו שטרו שלם כי לא מחל לו המותר אלא אדעתא דהכי וכל תנאי שבממון קיים נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
